פסק-דין בתיק ע"ו 17192-04-12

1.                         ערעור זה מופנה נגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: " חוק נכי רדיפות הנאצים" או " החוק"), מיום 19.03.2012.

2.                         המערער, יליד 1942 הוכר כנכה על פי החוק בגין הפגימה תגובה נפשית לרדיפות.

3.                         בהחלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון נקבע שיעור נכותו ביום 10.11.2011 לדרגה של 37.5 אחוזים לפי סעיף 34ד למבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ולאחר הפעלת תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983.

4.                         על החלטה זו ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה, אשר בהחלטה מיום 19.03.2012 החליטה לאשר את החלטת הוועדה הרפואית מן הדרג הראשון. בהחלטתה ציינה הוועדה הרפואית העליונה, בין היתר, כי "המחלה הביפולרית אינה מוכרת כתוצאה מהרדיפות" והוסיפה כי "יש לציין שהתובע היה בן שנתיים סיום המלחמה אין לו זיכרונות הקשורים לאותה תקופה". 

5.                         מכאן הערעור שלפניי.

6.                         המערער סבור כי דרגת הנכות שנקבעה לו אינה מתאימה למצבו הנפשי אשר הוחמר וכי נקבעה מבלי שהוועדה התייחסה למחלת המאניה דיפרסיה ממנה הוא סובל. יצוין, כי המערער לא התייצב לדיון שנערך לפניי ביום 14.06.2012 ולכן התקיים הדיון בהעדרו.

7.                         לטענת המשיבה, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה, אשר קבעה את שיעור נכותו של המערער לאחר שעיינה במסמכים רפואיים שהציג לה, ערכה לו בדיקה רפואית ושמעה את טיעוניו. לכן, סבורה באת כוח המשיבה, יש לדחות את הערעור.

דיון

8.                         לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה ובחנתי את תיקו הרפואי של המערער, מצאתי לקבל את הערעור.

9.                                     הרשות המוסמכת הכירה במערער כנכה הסובל מפגימה מסוג "תגובה נפשית לרדיפות". פגימה זו מאגדת בתוכה הפרעות אישיות, הפרעות התנהגות, תגובות נפשיות מסוגים שונים, תגובות פסיכוטיות ותופעות נפשיות נוספות, אלא אם כן הרשות המוסמכת מצמצמת את ההכרה (ראו ע"א (מחוזי ת"א) 3106/98 גילה ליפשיץ נ' הרשות המוסמכת, תק-מח 98(3), 34586 (1998); ע"ו 11638-12-11 אדריאן קופרמן נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה, מיום 05.02.2012) ; ע"ו (ת"א) 11811-09-11‏ ד. מ נ' הרשות המוסמכת חוק נכי רדיפות הנאצים תל אביב([פורסם בנבו], 23.02.2012).

10.                                 אשר על כן, משלא צמצמה הרשות המוסמכת את ההכרה בפגימה הנפשית, ומאחר שהמחלה הביפולרית (מאניה דיפרסיה) שייכת לקבוצת המחלות הנפשיות, היה על הוועדה הרפואית העליונה לדון בהשפעתה על דרגת נכותו הנפשית של המערער לפי המבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. יודגש, כי בתיקו הרפואי של המערער מצוי תיעוד לכך שהמערער סובל ממחלה זו מזה יותר מעשור, עוד בטרם הוכרה נכותו ככזאת שנגרמה עקב הרדיפות, מכאן שמצבו הרפואי היה נגד עיני המשיבה עת הכירה בפגימה הנפשית ומשלא בחרה לסייג הכרתה, חזקה עליה כי התכוונה לכל הלקויות הנפשיות מהן הוא סובל.

11.                                 זאת ועוד, האמירה לפיה המחלה הביפולרית אינה קשורה לרדיפות אינה מנומקת או מפורטת, ובכך נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה גם לעניין חובת ההנמקה החלה עליה כטריבונאל מעין שיפוטי (ראו פסק דיני בע"ו (מחוזי ת"א) 37305-05-11 דוד הלר נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תק-מח 2011(4), 14568 (2011) וההפניות שם). לעניין זה אציין, כי הערת הוועדה, לפיה המערער היה בן שנתיים בלבד במועד סיום המלחמה אינה יכולה לעמוד כנימוק ראוי ומוטב היה שלא הייתה מוזכרת כלל. חוק נכי רדיפות הנאצים והתקנות שהותקנו מכוחו מצמצמים את תפקידן של הוועדות הרפואיות לעניין קביעת שיעור נכות. לפיכך, אין מקום כי אלו יעירו הערות המטילות ספק בעצם ההכרה של נכה פלוני.

סוף דבר

12.                     הערעור מתקבל.

13.                     תיקו הרפואי של המערער יוחזר לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תדון בהשפעת המחלה הביפולרית על מצבו הנפשי, ותקבע בהתאם את שיעור נכותו. המערער יהא רשאי להגיש לוועדה כל מסמך רלוונטי לעניין הפגימה הנפשית.

14.                     בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

ניתן היום,  ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: